אנדרטת אם ובנה

אנדרטאות או לא להיות | שני דורון | 30.05.2021

אנדרטת "אם ובנה" בקיבוץ עין גב

הנצחה והתייחסות לגבורתן של נשים במאבק על קום המדינה היא נדירה ושונה בנוף האנדרטאות בישראל. בקיבוץ עין גב הקימו אנדרטה כזאת כבר בשנות ה-50. אנדרטת "אם ובנה" נמצאת על שפת הכנרת ומנציחה את בני ובנות הקיבוץ שנפלו והן את גבורתן של הנשים הישראליות במלחמת העצמאות. 

קיבוץ עין גב הוקם על חופה המזרחי של הכנרת בשנת 1937 במסגרת מבצע "חומה ומגדל". במהלך מלחמת העצמאות רמת הגולן הייתה חלק מסוריה, כך שהחוף המזרחי של הכנרת היה למעשה הגבול המזרחי של ישראל, ואילו עין גב היה הישוב היהודי היחיד בגזרה זו. 
בחלקה הראשון של מלחמת העצמאות, מכ"ט בנובמבר 1947 ועד להכרזת המדינה במאי 1948, הקיבוץ היה נתון בשקט יחסי אך מתוח. חברי הקיבוץ ערכו תכניות התבצרות לקראת הפלישה הסורית ועסקו בהצטיידות ובאימונים לקראת הקרבות שבפתח. לוחמי ולוחמות הקיבוץ סייעו בקרבות אחרים באזור הכנרת, כמו כיבוש טבריה וצמח, ובהגנה על קיבוץ גשר. 


לאחר הכרזת המדינה הקרבות גברו, הדרך היבשתית לקיבוץ הייתה מנותקת משאר יישובי עמק הירדן, והגישה אליו הייתה רק דרך ים כנרת במערב. במהלך חודשים מאי-יוני 1948 פלשו הסורים לגזרה והחלו בהפגזות כבדות אל עבר הקיבוץ במטרה להשתלט על כל הגדה המזרחית של הכנרת. פעם אחר פעם חברי הקיבוץ הדפו את ההתקפות, ואף כבשו את הר הסוסיתא שממנו ניתן לשלוט ולתצפת על האזור. בקרבות אלו נהרגו חמישה לוחמים ולוחמת בני הקיבוץ.

אנדרטת "אם ובנה" (נקראת גם "האם והילד") הוקמה בשנת 1952 על-ידי הפסלת חנה אורלוף, מגדולות הפסלים היהודיים של המאה ה-20, יהודייה-צרפתיה שחיה בפריז והייתה מעורבת בחיי המדינה. לאחר המלחמה החברים האבלים שעסקו בשיקום הקיבוץ חשבו כיצד להנציח את יקיריהם. בעזרת תיווכו של טדי קולק, חבר הקיבוץ לשעבר וראש עיריית ירושלים המיתולוגי, הוזמנה אורלוף לבקר בעין גב ולתכנן פסל זיכרון. היא מצאה צילום של חברת הקיבוץ חנה אדלרשטין-טוכמן, שנהרגה בקרב על עין גב, המניפה את בנה צביקי. אורלוף, שבעצמה הייתה אמא לבן שהיווה השראה לכמה מפסליה, עיבדה את הצילום לפסל, אשר נחנך ביוני 1952. 


חנה אדלרשטין-טוכמן נולדה בשנת 1917 בצ'כיה, למשפחה ציונית אמידה. היא התחנכה בחינוך ציוני, למדה בגימנסיה העברית והתעניינה בספרות ותיאטרון. לאחר שסיימה את לימודיה יצאה להכשרה חקלאית ועלתה לארץ בסתיו 1937 עם גרעין "בתלם" שהיה ממקימי קיבוץ עין גב. 


במלחמת העצמאות הייתה כבר אם לשני ילדים ובהיריון שלישי. היא סירבה להתפנות מהקיבוץ יחד עם שאר הנשים והילדים. חנה לחמה כמפקדת עמדת-קשר, וביום ההתקפה הראשון, 10 ביוני 1948, נהרגה בדרכה לעמדה. היא הותירה אחריה בעל ושני ילדים, נקברה בבית העלמין בטבריה, ולאחר הקרבות הוטמנה בבית העלמין שבקיבוץ.


האנדרטה עשויה אבן בזלת, אבן האופיינית לאזור הגולן, והיא ממוקמת במדשאה על שפת הכנרת כחלק מאתר ההנצחה של הקיבוץ. הפסל מתאר אישה הנושאת את בנה התינוק ומניפה אותו לכיוון השמיים, על פי תמונתה של חנה עם בנה צביקי.
בנוסף לפסל, נמצא ברחבת הזיכרון קיר ובמרכזו מוטבע לוח אבן ועליו הפסוק: "והבונים איש חַרבו אסוּרים על מָתניו, ובונים" (נחמיה, ד', י"ב). סמוך לקיר ישנו סלע ועליו חרוטים שמותיהם של 12 הנופלות והנופלים בהגנת עין גב במלחמת העצמאות ואחריהם בני הקיבוץ שנפלו במערכות ישראל.


ראש הממשלה דוד בן-גוריון שלח לקיבוץ עין גב מברק ברכה לרגל חנוכת האנדרטה וכתב בין היתר ש"פסלה של אורלוף אינו אלא רמז לרוח הגבורה שפיעמה אי פעם בלב בוני עין גב ומגיניה". 

הפסל של אורלוף יוצא דופן באתוס ההנצחה הישראלי, המאופיין לרוב בשפה לאומית-גברית ומעמיד במרכזו ערכים צבאיים ולאומיים. הוא יוצא דופן גם בכך שהוא נעשה על-ידי אישה וגם בכך שהוא מציג לוחמת שהיא גם אמא, ללא התייחסות לשדה הקרב עצמו ולגברים האחרים שנפלו בו, אלא מציג רגע אינטימי מתוך רצף החיים הפרטיים של אם וילד. 

 

אתר ההנצחה נגיש ונמצא בקיבוץ עין גב שעל כביש 92 לחופה המזרחי של הכנרת.