10 דברים שלא ידעתם על... | שני דורון | 08.07.2021
שרה אהרנסון - לוחמת, מראשי מחתרת ניל"י
1. כשהייתה נערה, הייתה שרה שחקנית בתיאטרון זכרון-יעקב. בפורים 1907, כשהייתה בת 17, היא הופיעה בהצגה "האינטיליגנט" מול תושבי המושבה. בעיתון "השקפה" קיבלה מחמאות על כישרון המשחק שלה ונכתב כי הותירה "רושם נעים מאוד על הקהל בדיבורה העברי הצח והנעים".
בפסח של אותה השנה שיחקה בהצגה נוספת וגילמה אישה בשם יהודית שמתאבדת בשיא העלילה. באותה הצגה שיחק גם רופא המושבה, ד"ר הלל יפה. עשר שנים אחר כך, שרה נתפסה על ידי הטורקים, נחקרה בעינויים ולבסוף ניסתה להתאבד ומתה מפצעיה. הרופא שטיפל בה היה ד"ר הלל יפה.
2. שרה ואחותה רבקה למדו בבית הספר רק עד גיל 12, כפי שחינכו את כל הנערות באותה תקופה. אך לשתיהן הייתה תשוקה גדולה ללימודים – הן לימדו את עצמן שפות ומדעים, ועזרו לאחיהן הגדול, אהרון, בעבודותיו המדעיות. ב-1906 פורסם בעיתון "השקפה" מכתב שכתבו האחיות אהרונסון לאליעזר בן-יהודה בבקשה לעזרה בביאור שמות של צמחים שונים בעברית, והרחבת אוצר המילים העברי בתחום הטבע. "אין אנו בני ובנות המושבות, בני הכפרים, יודעים לקרא בשם לכל אחד ואחד מהפרחים, מהצמחים היותר מצויים, מהצפרים והרמשים המזמזמים באוזנינו בעת טיולנו".
בן-יהודה השיב על המכתב שלהן בטור שלו בעיתון: "יש בו במכתב הזה דברים מעניינים לפי דעתי גם את הקהל והמורים בבתי הספר, ולכותבות הנחמדות אקרא: כמותכן תרבינה בנות בארצנו!"
3. מלבד השימוש ביוני-דואר, תפקידה היה לאותת לספינות באמצעות תליית כביסה בצבעים שונים. הבגדים המיועדים למטרת האיתות היו מוכנים בגיגית מיוחדת, וכשנראתה האנייה היפאנית באופק, היתה שרה שורה אותם במים ותולה אותם על החבל לייבוש. היא היתה עומדת לפני החבל המתוח בגובה, תולה עליו את הלבנים לפי הסדר המוסכם ומותחת כל בגד כדי שיראוהו ברור במשקפת מעל האנייה.
4. האקדח בו השתמשה בכדי לשים קץ לחייה לא נמצא עד עצם היום הזה. קצין טורקי הגיע לערוך דו“ח אחרי המוות ודרש לצרף את האקדח אל הדו”ח, אך האקדח לא היה בנמצא. לאחר בדיקה הודה אחד החיילים השומרים כי גנב את האקדח והחזירו לקצין. עקבותיו של האקדח אבדו מאז.
5. שרה נישאה בשידוך (ללא אהבה) לסוחר יהודי מטורקיה בשם חיים אברהם. מכיוון שאחותה הצעירה ממנה, רבקה, התארסה עם אבשלום פיינברג הייתה חייבת אחותה הגדולה להינשא לפניה. היא עברה לגור עם בעלה בקושתא שבטורקיה, ולאחר שנה וחצי עזבה אותו, מבלי לקבל גט, ושבה לזיכרון-יעקב. בדרך ארצה מזוודתה נגנבה ביחד עם טבעת הנישואים.
6. משולש האהבה בין האחיות אהרונסון לבין אבשלום פיינברג – על פי הסיפורים, אבשלום היה קרוב לשתי האחיות ואהב את שתיהן. שרה הייתה מאוהבת בו, אך לא אמרה דבר, ורבקה, שאהבה אותו גם היא, חשבה שהוא אוהב את שרה. שרה ויתרה על אהבתה למענם ונשארה ידידת-נפש של אבשלום, השניים התארסו, ושרה נישאה בשידוך לחיים אברהם. במכתביו של אבשלום לשרה אפשר לראות שזו לא הייתה סתם אהבה...
"אתמול נכנס אתך לכוּר העוֹני שבּלבּי מעט אור, לא! הרבה הרבה אור, כמו לוּ הבאת אתך מן הדרך האביבית קרני-שמש בשׂערותיך"
"כל ברכה הבאה מלבך, נובעת בלי ספק ממעיין בדולח; ותמיד תמיד אחוש רגש של רוך, טריוּת ואורה, לקרוא את אותיותיך המטושטשות, ומאמריך הקטועים והחטופים; מעל לכל אלה מרחפים מבטך השקוף והרך כשמי ארצנו באביב, שׂחוקך המאיר ונובע מבלי הפוגות, ואצבעותיך הלטיפים שהנני מכסם בנשיקות."
7. שרה הייתה מרגלת במחתרת ניל"י שהוקמה ע"י אחיה, אהרון, ועל ידי חברם, אבשלום פיינברג. לאחר שפיינברג נרצח בזמן שליחותו, קיבלה על עצמה שרה את ניהול המחתרת. היא עמדה בראש הארגון כתשעה חודשים. במקביל, המשיכה שרה בתפקידה כמנהלת בחווה החקלאית שהקים אהרון בעתלית, ואף הספיקה לחלות במלריה באותה התקופה.
8. שרה היתה טבעונית מטעמים דיאטניים ודימוי גוף שלילי. בראיון מוקלט עם אחותה רבקה היא מספרת על רגשותיה של שרה לגבי מראה גופה ומשקלה, ממנו מאוד לא היתה מרוצה ולכן המעיטה במזון בכלל ובבשרים וגבינות בפרט.
9. בעוד שמשפחת אהרנסון מקפידה לרשום את שם המשפחה בכתיב חסר, שרה עצמה בכלל נהגה לרשום את שם משפחתה עם האות ז' - אהרונזון.
10. בהכנה לקבורתה לא נמצאה פיסת־בד בכל המושבה לעטוף את גופה. לשם עטיפת גופה הורידו מחלונות ביתה את הוילונות.